השתתפתי בקליפ עם ריקודים- הידד

חברתי ו' התגרשה, ולרגל גירושיה צילמה קליפ עם ריקודים, בו זכו להשתתף כל מני אנשים שרוקדים מאוד יפה כל מני סגנונות וגם אני.
אין דבר שמשמח אותי יותר (חוץ מאוכל) מללבוש תלבושות צבעוניות ולרקוד ברחוב . תמיד רציתי להופיע במחזות זמר בווסט אנד או בברודווי, ומאחר ואני לא יכולה לשיר, השתתפות בצילומים לקליפים סמי ביתיים עם ריקודים בכל הסגנונות, היא הדבר הקרוב ביותר.
היום צפיתי בהקרנה, היה מרגש ומהנה: במבה, פופקורן, קיורטוש, וופלות, מיני פסק זמן ונקטרים אקזוטיים. גם הקליפ היה מקסים
בקרוב הלינק

עדכון אקספרמנט האיפור

ובכן, שוב אני עסוקה בסדנאות קאפקייקס , הדרכת ריקוד ואמנות והופעות , ולכן לא מקפידה לעדכן בתוצאות אקספרמנט האיפור שערכתי.
אני גאה לומר שאכן הצלחתי לצאת מאופרת ולבושה יפה לאורך כל השבוע, למעט מספר מקרים:
1. כשהייתי עם משקפיים לא שמתי דברים על העיניים כי זה מסובך, וגם ככה המשקפיים מגדילות את העיניים ומדגישות אותן.
2. כשביקרתי בסופר.זה כנראה חזק ממני, ואני פשוט לא מסוגלת להתלבש יפה ולהתאפר לכבוד הקניות, זה לא טבעי ולא אנושי. לסופר הולכים עם פיג'מה.

מלבד שני המקרים הללו, אכן הקפדתי והתאפרתי בכל יום כולל הדבר הזה שעושה ריסים עבים ואני תמיד שוכחת את שמו.
להלן מספר תגובות:
- ציטוט מפי י'- תלמיד שלי בחוג האמנות של ילדי כיתות ב'  : " המורה גילי, לכבוד מי התאפרת?" . יש לציין כי י' הוא ילד בעל פאסון , ולכן הוא מודע לדברים כמו איפור וסטייל ממרום גילו הצעיר.
- בשיעור ההיפ הופ בו השתתפתי החמיאה לי אחת הבנות על האיפור המוקפד (הבנתי שהיא ספרית והוחמאתי מאוד, הידד).
- המחמאה הכי גדולה: בחור מאוד חמוד ומאוד גיי שאל אותי אם למדתי איפור מקצועי , מה שכמובן מילא אותי בגאווה ותחושת חשיבות עצמית,  אחרי שסיפרתי לו שעד לפני שנה לא התאפרתי ממש, ושאני כבר זקנה, הוא הסביר לי שעדיף מאוחר מלעולם לא, ושהבנות פורחות בגילאי ה-30. מסקנתי היא שחבל שאני לא בחור גיי בעצמי, כי הייתי מתחתנת איתו.

הניסוי לימד אותי מספר דברים: ראשית , עלי להמשיך להתאפר, אם כי אני עדיין מאמינה שא צריך להגזים, ורצוי ללכת לסופר בפיג'מה מטעמי שפית ופרופורציה.
שנית, אם לומדים מה לקנות, אפשר אפילו ללכת עם איפור עיניים שווה ומעוצב לשיעור אירובי, והכל יישאר, אמנם המייק אפ יימס כי אני מזיעה כמו סוס, אך איפור העיניים לא יזוז במאום, ואראה כמו כל הבנות המשקיעניות שבאות למכון הכושר מאופרות.
שלישית, אם נכנסים עם מזוודה ענקית וללא איפור למרכז עזריאלי (כי גם ככה אתאפר בעוד מספר שעות לקראת מופע הבמה בו אופיע בתאטרון ענבל) השומרים לעולם לא יאמינו לי שאני רקדנית בטן וינסו לחקור מה יש במזוודה.

רביעית: אפשר ליצור מראה שלם ומוקפד שכולל רק בגדים מהתחנה המרכזית, עשיתי זאת ואף אחד לא עלה על זה, כל המראה, כולל נעליים מיפו ואקססוריז עם שיק פרחי בפחות מ-300 ש"ח

הוספתי תמונה של הערפד החמוד מיומני הערפד, זה לא קשור אבל אי אפשר פוסט בלי תמונה

אקספרמנט חדשני

השבוע עשיתי שופינג, לראשונה מזה זמן רב הקדשתי את כל השופינג לעצמי ולא קניתי שום דבר שקשור בעבודה .
כבר שנה בערך אני מבשלת מיזם מדעי קטן: ברצוני לנסות לצאת מהבית בכל יום כשאני מאופרת ולבושה יפה, והשבוע אני ממש ממש מתקרבת לשם. אחרי מסע הקניות הצנוע , שבו רכשתי שתי שמלות מרנואר, שלושה זוגות נעליים מרוקט דוג עודפים, עליונית בחנות פרחית כלשהי בקינג ג'ורג', גרביוני תחרה מהחנות הקטנטנה שמוכרת כל מני דברים שמתאימים לזונות מהתקופה הויקטוריאנית ושייק בננות וחמאת בוטנים, החלטתי שאני כמעט בשלה להתחיל בניסוי.
   בפני עומדות שתי מהמורות עיקריות:
1. לוקח לי הרבה זמן להתאפר אם זה כולל את כל מה ששמים מסביב לעיניים (זוהי אמנם לא בעיה אם יש לי יום חופש, אבל מה יקרה כשאצטרך לחזור לעבודה ולקום בכל מני שעות מטופשות כמו שבע או שמונה בבוקר?)
2. אני עדיין לא יכולה להקדיש את עצמי לגמרי לנושא, כי אני לא מבינה למה צריך להתלבש יפה כשהולכים לסופר או לירקן. אני כבר בחצי הדרך, כי בכל פעם בה יצאתי לאחרונה לסידורים ממושכים אל מחוץ לבית, התאפרתי בערך, אבל לסופר אני עדיין יוצאת במשהו פיג'מתי , ברגע בו אאמין בלב שלם שאסור ללכת לסופר בפיג'מה, אז אהפוך לבת אמיתית.
    גיליתי עוד מהמורה בעודי כותבת : לא ניתן להתאפר מול הטלוויזיה, חבל...את כל השאר (אכילה, טלפונים, ניהול היומן, חיטוב שרירי הבטן עם הולה הופ ואפייה) אפשר

בינתיים אני משתדלת להשקיע וללבוש את הבגדים החדשים , אני מבטיחה לקחת את הניסוי ברצינות, והחל מיום ראשון הבא, לדווח בכל יום על מעלליי כבת אמיתית ומטופחת.

חג חנוכה שמח לי ולכל בית ישראל
   

חבר דמיוני חדש לחורף

כבר חודשיים שהזנחתי את בלוגי היקר לטובת כל מני דברים מעיקים כמו עבודה וסידורים. לשמחתי, למרות הלו"ז הצפוף, הצלחתי לפנות פה ושם זמן לתחביב האהוב עלי- הצפייה בטלוויזיה. גיליתי דברים חדשים והמתנתי ללא סבלנות ועם הרבה קללות וגידופים לסדרות האהובות עלי שטרם הגיעו למסכינו.
   פנינה מהנה ביותר התחבאה לה בבי בי סי פריים : רוקדים עם כוכבים הבריטי. כידוע, הפורמט החל בבריטניה, והוא מהנה מאוד. תוכלו למצוא בתכנית שמלות יפות, שופטים משעשעים, מנחים שנונים והרבה סלבריטאים בריטים שנראים ממש טוב וגם רוקדים יפה.
   כך גיליתי את החבר הדמיוני החדש גת'ין ג'ונס. מלבד היותו וולשי (מה שכבר נותן לו נקודות כי הסמל הלאומי של ווילס הוא דרקון) הוא גם הנחה את תוכנית הילדים המיתולוגית "פיטר הכחול" . תהנו

http://www.youtube.com/watch?v=X3CyNlGfl0E

החורף הגיע

חורף זה נהדר, יושבים בבית, פוך, שוקו...טוב באמת, מתי הכנתי לעצמי שוקו וישבתי מתחת לפוך? אף אחד לא עושה את זה באמת. החורף הוא נפלא כל עוד אפשר להשאר בבית ויש מה לראות בטלוויזה, ומאחר שצריך לפעמים לצאת מהבית , לכל מני מטלות מעיקות כמו עבודה, ולרוב כשאפשר להשאר דווקא אין שום דבר טוב בטלוויזיה, חורף זה לא משהו, כי תמיד נרטבות לי הרגליים והמשקפיים. אני בעד גשם, כי זה חשוב לחקלאות, אבל עדיף שיהיה ענן גדול מעל הכינרת והשדות ולא מעל קו 25 לכיוון הסנטר.
  ישנם מספר סמלים המשוייכים אל בוא הסתיו והחורף, חלקם לא באמת קיימים: נחליאלי וחצב למשל, והם הומצאו ע"י גננות כדי למלא את החלל הריק שנוצר  אחרי חגי תשרי ולפני חנוכה. באמת...פרח אפור?

   אם כן, הסמל החשוב, המשמח והמציאותי ביתר הוא הקרמבו. השבוע כבר אכלתי את הראשון , ואת השני אפילו קיבלתי בחינם! (אין על אוכל בחינם) . הקרמבו מורכב ממרנג רך, מצופה צימקאו זול ונח עלי עוגייה לא איכותית, אך השילוב יוצר קסם שלא ניתן לתאר במילים, וזה גם ממש זול ועטוף בנייר מנצנץ! רק חבל שבשנים האחרונות הורידו את השפיץ , היה  כיף לאכול אותו ראשון ואז את השאר. חשוב להקפיד להתעלם מכל טרנד חולף וביזארי, בין אם זה הקרמבו הוורוד המזוויע משנות השמונים, או קרמבו הקפה המעפן, היצמדו לקלאסיקה. בעברו גם נקרא הקמבו ראש כושי, לא פוליטיקלי קורקט בעליל. העיקר שהיום זה קרמבו, זה זול, זה טעים וזה רק בחורף

שמישהו ייתן לי כבר להנהיג לוח שידורים חדש

הפטרונית אמא טסה לה לאמסטרדם. הבית לרשותי ואני מנצלת זאת לאכילה ולצפייה בטלוויזיה (כמה מפתיע) .
לצערי, מי שאחראים על לוח השידורים לא חושבים שבערב החג או ביום שישי בערב מישהו צופה בטלוויזיה. יש לאחראים על לוח השידורים תפיסה מוטעית לפיה טלוויזיה אינה בילוי לגיטימי, והרי לאנשים שכמותי, הבילוי היחיד בערב החג או ביום שישי בערב כולל התמרחות על הספה בתחתונים ואכילה אל מול קופסת הפלאים. עלי להודות שהבנים בגוסיפ גירל לעולם יהיו יותר אטרקטיביים מהבנים שמתחילים איתי (פשוט מפני שרובם אוהבים בנים בעצמם, וכנראה אני נראית להם מטומטמת מספיק כדי לא לקלוט זאת, ולשמש ככיסוי להביא לאמא שלא תדאג)
לכן לעיתים אני מדמיינת שאני שולטת בעולם ואחראית באופן בלעד על לוח השידורים.
להלן מספר הצעות:
1. ערוץ הבנות הרדודות: סרטי בנות, גוסיפ גירל, בוורלי וכל מני דברים עם ערפדים מסוקסים מסביב לשעון.
2. נשואים פלוס, אין צורך להאריך במילים
3. תכנית דוקומנטרית בכיכובי, בה אסקר חומוסיות שוות
4. תוכנית נוספת בכיכובי בה אסקר מסעדות מישלן ואתרי ספא שווים
5. ערוץ מוזיקת האייטיז
6. ערוץ מוזיקה נוסף עם להקות בנים, מדונה, ביונסה וליידי גאגא
7. ערוץ הריקוד עם תכניות ללימוד טרייבל פיוז'ן, יוגה וריקודי בטן (קולולולולו)
8. תכנית לילית בכיכובו של אחי רן, בה נגלה סרטוני יו טיוב משעשעים ומבדרים
9. ערוץ החברים הדמיוניים, בו נצפה בשחקנים הוליוודיים ובריטיים בשנות העשרים המוקדמות לחייהם, נלווה אותם בשגרת יומם, על סט הצילומים ובלי חולצה
10. ערוץ שמונה בלי הסדרות המשעממות, כדי שבכל זאת אלמד דברים חדשים אם יום אחד אזכה לעלות על מונית הכסף

צפייה מהנה

רובי, כפרה עליו

http://www.youtube.com/watch?v=tv49bC5xGVY&feature=related

כן, חולה על רובי, ועכשיו כשהוא חזר לטייק דאת' בכלל זו חגיגה גדולה

תהנו, אני נהנית

שנה טובה לי ולכל בית ישראל

לאחרונה נעדרתי קלות מהבלוג, הייתי עסוקה, חגגתי יום הולדת 32, ראיתי המון טלוויזיה , אכלתי, דאגתי לפרנסה לשנה הקרבה וגם גנבו לי את הארנק והטלפון
לכן התחלתי את השנה היהודית באופו די מקרטע ומבאס. בעודי מסתובבת בערב החג עם פרצוף חמוץ ושיער לא מסודר, הבנתי לפתע, שלמרות שאני מבואסת שחסרים לי דברים (הארנק, הטלפון, גאווה עצמית, בן זוג, כסף , בטן שטוחה ועוד כהנה וכהנה...) ישנם מספר דברים שחסרונם דווקא משמח אותי. אין טעם לאחל כל מני דברים טובים וחמודים כי כולם כבר עשו זאת לפני, ולכן אאחל לי ולחבריי שלא יהיו להם או יקרו להם דברים מסויימים השנה ואף לעולם. להלן רשימתי:

כל הדברים שאני לא צריכה לעשות , או שאין לי, וזה דווקא כיף:
1. אין לי תחת ענק, וגם אם היה לי , לא הייתי דוחפת אותו בכוח למכנסי סטרץ' לא מחמיאים.
2. אין לי ילדים צווחנים ומריירים, כפי שראיתי אתמול בקניון.
3. אני לא צריכה ללכת לבית הספר וגם לא לצבא, כי כבר הלכתי כשהייתי קטנה
4. אין לי שערות באף (מעצבת הגבות שלי אמרה לי)
5. אין לי עור בעייתי שמצריך ביקור אצל הקוסמטיקאית
6. אני לא צריכה להוריד שערות מהרגליים בחורף, כי אין לי חבר
7. אין לי ג'וקים בבית כי הריסוס עבד נהדר, כל הכבוד למדבירים

שנה טובה לכולם

קאפקייקס מעשה ידי

הפעם אין הסברים, סתם רציתי לחלוק ולהשוויץ, מתחת לציפוי מסתתרות להן עוגות פאדג' קטנות ונימוחות וכן עוגות פטל ושוקולד לבן, בקרוב יבואו הסברים מצולמים, עכשיו לא

זוהי רק ההתחלה, בהמשך תוכלו לקרוא כיצד ייצא רן מהבית, ויחד  נבקר בחומוסיות וסביחיות שונות 

לא מספיק אני משלמת מיסים?

אמנם כבר כתבתי על תכניות טלוויזיה שרק אני אוהבת ושכל מני אנשים מתפדחים להודות שהם רואים, אך חוץ מתכניות טלוויזיה, ישנם עוד דברים שמשום מה רק אני מודה בפרהסיה שאני אוהבת וחבל. אני עובדת קשה למחייתי, משלמת מיסים ושומרת על החוק, אין שום סיבה לסבול, לכן בשנים האחרונות אני מקפידה לצרוך רק תרבות שמועילה לי ומשמחת אותי ולהתעלם כליל ממה שגורם לי סבל, נסו גם אתם, זה מאוד משחרר. כמו כן, אני אוכלת רק מה שממש טעים לי, בכל זאת, אוכל הוא התחביב האהוב עלי ועל אהבת לא מתפשרים.

1. סרטי בנות: זה כיף, יש בגדים יפים ןבחורים חתיכים, לסיפורים יש מוסר השכל חינוכי סטייל, תהיי את עצמך, או משהו (לא שזה קשה כשאת ריס וויטרספון, אבל בכל זאת...) והמוזיקה משובחת.
2. מוזיקת פופ- לא בריט פופ, לא מוזיקת פופ איכותית ואדג'ית שכל מני מבקרים כחושים עם תספורות גרועות אוהבים, פופ ממש
3. מגזיני נשים- כן, כולכם קוראים אותם בתור לרופאת שיניים, זה מעניין וחינוכי, אם לא הייתי קוראת את מגזין הרכילות OK כשהתגוררתי בלונדון, בחיים לא הייתי יודעת שכדאי לקנות איפור במאק, וזוהי רק דוגמה קטנה.
4. עמבה- זה טעים, זה צהוב זוהר וזה עשוי ממנגו, מה יש לא לאהוב, אני לא מבינה את מי שאוכל את הסביח בלי העמבה, זה מעליב את הסביח ופוגם במרקם הטעמים העדין של המנה, ולעניין הריח, אף פעם לא הבנתי מה הבעיה, זה כמו בושם, אם יש בושם בניחוח וניל, אני לא רואה שום בעיה בריח גוף בניחוח עמבה
5. לא להורד שערות ברגליים ובמקומות נוספים בחורף- "זה נורא מגעיל, אני מורידה בשביל עצמי" יאללה יאללה ....

ועכשיו לשני דברים שאני מודה שאני לא אוהבת בפרהסיה, בניגוד לנורמה המקובלת: אני לא אוהבת את שני יוצרי הקולנוע אלמודובר ופון טרייר. את הסרטים של אלמודובר אני לא אוהבת בגלל הצבעים, המוזיקה, העריכה, הסאונד, הבימוי, התסריט, הקאסט והשפה הספרדית, כנ"ל גם אצל פונטרייר (חוץ מזה שאין ספרדית) לא אוהבת, מה תעשו לי?  ועכשין חישבו מה אתם אוהבים באמת, תראו שתודו לי בסוף

עוגיות גרנולה , זה רק נראה בריא

החופש הגדול הגיע ועכשיו יש לי זמן לעסוק בשני התחביבים האהובים עלי: אכילה וצפייה בטלוויזיה . גיליתי שיש לאורך כל סוף השבוע מרתון גוסיפ גירל...הידד , ולכן נחה עלי רוח האפייה, על מנת שיהיה לי חטיף מזין שילווה את הצפייה בתכנית המופלאה . להלן מתכון לעוגיות גרנולה, שנראות בריאות וחינוכיות ממבט ראשון, אך מחביאות בתוכן המון דברים טעימים באמת: שוקולד לבן, מריר וחלב, אגוזי פקאן ישראלים וסינים, פיסטוקים, מנגו מיובש, וכל מה שמשדרג גרנולה אפרורית בימים כתיקונם.

אם אין לכם משקל, קנו אחד, זה בדיוק מתאים לחופש הגדול.

250 גרם חמאה רכה

250 גרם סוכר לבן

250 גרם סוכר חום כהה, כלומר מוסקבדו- חשוב מאוד, הוא נותן את המרקם הנימוח

קמצוץ מלח (כמו שגרגמל נהג לומר)

2 ביצים

30 גרם חלב

375 גרם קמח לבן

15 גרם אבקת אפייה

8 גרם אבקת סודה לשתייה

300 גרם גרנולה של חברת קוואקר, כלומר, הפחית עם הציור של האיש עם הכובע. זוהי גרנולה מהירת הכנה

המון שוקולד קצוץ, אגוזים ופירות יבשים, ככל המרבה , הרי זה משובח

1. מקרימים במיקסר את החמאה, הסוכרים והמלח לתערובת רכה ואחידה.

2. טורפים בנפרד את הביצים והחלב ומוסיפים בכל פעם מעט מהתערובת הנוזלית לתערובת החמאה והסוכרים. טורפים ורק לאחר שהביצה והחלב נטמעו, מוסיפים עוד ביצה וחלב. אסור לערבב בבת אחת את כל הנוזלים עם כל התערובת השומנית, זה לא יסתדר.

3. מנפים את הקמח, אבקת האפייה והסודה ומוסיפים לתערובת, מערבבים בעדינות רק עד שהקמח נטמע, מוסיפים את הגרנולה ומערבבים רק עד שהגרנולה נטמעת. העוגיות לא אוהבות ערבוב יתר.

4. מוסיפים את כל ההפתעות, אני מוסיפה לפי העין, השאיפה היא הרבה הפתעות עם קצת עוגיה מסביב.

5. יוצרים כדורים ומניחים במגש עם נייר אפייה במרווחים. אופים בחום 180 מעלות כמספר דקות, עד שהעוגיות זהובות בקצוות ורכות במרכז, אני אוהבת אותן צ'ואיות.

6. אוכלים מול גוסיפ גירל או שנותנים לאנשים שמנסים לעשות דיאטה

טעמתי שמני זית, היה טעים

ככתבת בבלוג שעוסק בין השאר באוכל, ומשום שלמרות החזות הצעירה שלי, אני מבינה היטב, הוזמנתי להשתתף בטעימת שמני זית מקצועית במסגרת התחרות הבין לאומית לשמני זית שהתקיימה השבוע בירושלים. ובכן, אני שמחה לבשר כי אין לנו במה להתבייש, ומספר שמני זית מתוצרת ישראלית זכו במדליות שונות. למדתי בטעימה שהקהל הישראלי אינו מורגל בשמני זית בעלי טעם עמוק יותר, ובמחוזותינו אוהבים שמני זית עדינים שעשויים מזיתים ירוקים. לי יש מקום בלב לכולם, אך כחובבת טעמים מודגשים, ניסיתי לטעום מספר שמני זית בעלי ארומה מודגשת יותר, חריפות חדה ומרירות קלה. בטעימה הסתבר לי לראשונה שמלבד ריח וטעם של זיתים , ניתן למצוא ניחוחות של עשב, פירות שונים, תבלינים וכו'. אני ממליצה לרחרח היטב את שמן הזית שלכם לפני שאתם טועמים אותו, תגלו דברים חדשים ותוכלו להתאים בין השמן למנה ביתר קלות. השמן המועדף עלי בטעימות היה זה של בית הבד "זיתא" בזכות טעם עשיר ומורכב. הכי מהנה היה לגלות שהשופטים הנכבדים אהבו את השמנים שהעדפתי. הידד, גם אני מבינה בקולינריה

Lady Gaga - LoveGame

ריקדו בבית , הוסיפו להנאתכם הבעות פנים דרמטיות

Beyoncé - Halo

מתאים לריקודי ג'אז ליריים בסלון ביתכם

Miley Cyrus - Party In The U.S.A. - Official Music Video (HD)

אפשר להוסיף קפיצות וליפסינג בכת הריקוד

שירים שכיף לרקוד לצלילם בבית בפיג'מה

אחרי 20 ומשהו שנות הכחשה, בהן ניסיתי בכל מאודי להנות מסרטים סלובקיים בקולנוע לב ובסינמטק וממוזיקה איזוטרית, החלטתי לצאת מהארון. אני עובדת קשה, משלמת מיסים ולא עוברת על החוק, לכן אין שום סיבה לסבול, אני כבר סובלת מספיק. אני אוהבת מוזיקת פופ, לא מהסוג האדג'י והמתוחכם , אלא מהסוג שיש באם טי וי בשעות השיא. כמו כן, אני אוהבת סרטי מיינסטרים , עדיף עם אפקטים וגיבורי על שווים בדמותו של יו ג'קמן, או לחלופין סרטי בנות משעשעים עם הרבה ורוד ובגדים יפים. לא אוהבת את פון טרייר ואת אלמודובר

לכן החלטתי להגיש לכם היום מספר שירים שכיף במיוחד לרקוד לצליליהם בבית, עדיף בפיג'מה או בתחתונים מתפוררים. אני כבר לא מתביישת להודות שאני אוהבת אותם, אבל אתם יכולים להעמיד פנים כשאתם מסתובבים בין הבריות ולהאזין בבית כשאף אחד לא רואה.
השירים מעל הפוסט הזה


party in the USA של מיילי סיירוס

love game של גברת גאגא המקסימה

helo של ביונסה המהממת

התערוכה "נטליה"

השבוע נפתחה תערוכה קבוצתית בה אני משתתפת. שמה "נטליה" והיא מוצגת בגלריה חנינא , שברחוב י.ל פרץ 31, ליד האם פם. בתערוכה מציגות בוגרות בית הספר לציור פיגורטיבי "התחנה" , מותר גם לבנים ללמוד שם, אבל יצא במקרה שבשנה שלי היינו רק בנות.

ישנם אנשים הרבה יותר מוכשרים ממני במתן ביקורת אמנות . לרוב הם מבינים את ההקשרים , יודעים להתנסח ולהתבטא באופן מתאים ומחוברים לסצנת האמנות העכשווית בארץ ועולם. אני לא כזו. אני אוהבת את מה שמעניין אותי, אני אוהבת לצייר, אני רוצה להציג את הציורים כי זה כיף, ואני חושבת שיש ציורים יפים למרות שאסור להגיד את זה.

לכן החלטתי לתאר את התערוכה מנקודת מבט ייחודית לי , כלומר רדודה: מה הוגש לבאים, מה לבשו , האם הציורים היו יפים והאם הגיעו בנים חמודים לפתיחה?

ובכן, לשמחתם של רבים ולצערי, בתערוכות מגישים בעיקר שתייה, חריפה ומתוקה. אני מעדיפה אוכל, אבל האורחים נראו מרוצים, אם אזכה להיות נוכחת יום אחד בפתיחת תערוכת היחיד של עצמי, אני מבטיחה להגיש מתוקים שווים, ואולי אף להזמין פיצות גורמה בהפתעה.

כולם באו לבושים יפה, בסגנון הטיפוסי לתל אביב ולא לאירופה כפי שאני רגילה להתלבש (אחי הגדול רני אמר לי שגם בניו יורק מתלבשים כך, אבל אף פעם לא הייתי) . בערב הפתיחה יכולתם לראות שמלות קייציות במראה וינטג' ובצבעים בהירים ועם זאת, גם בגדים שחורים ובארטים. אני הייתי היחידה בחצאית לונדונית של פאנקי פיש עם אפליקציות צבעוניות של דגים ופנינים מפלסטיק. המתלבשת הטובה ביותר מבין האמניות המציגות היא אביטל בורג, שלבשה שמלת סאטן חמודה בצבע גוף עם לוק ג'יין אוסטיני מרומז (למדתי בערוץ אי שזה מאוד אפנתי עכשיו) . האיפור המושקע ביותר שייך לאמנות סופי יוגב, איפור מדוייק ולא מתאמץ.

הציורים היו יפים מאוד!

ואפילו ראיתי כמה בנים חמודים בפתיחה, הידד. אני מתנגדת לתופעת הרקדנים הסמוייים בחתונה, אבל אולי אפשר לשקול מבקרים סמויים בפתיחת תערוכות, אבל לא כאלה מבינים באמנות, אולי התיירים האלה מחוף הילטון יסכימו לבוא, סתם בשביל האווירה, כמו שמחלקים קאווה...

בואו ובקרו גם אתם בתערוכה, היא פתוחה עד ה-7/8 בימי שני עד חמישי בשעות 16:00-20:00 ובימי שישי ושבת בשעות 11:00-16:00

The Muppets: Pöpcørn

הנה השף השבדי, קולגה מוערך ואמן גדול

יום רע מאוד וחבר דמיוני מוצלח מאוד

לצערי אני בעיצומו של שבוע מטורף, בו נפתחה תערוכה קבוצתית בה אני מציגה (ואני מבטיחה לכתוב בקרוב ביקורת אמנות רדודה על התערוכה ). כמו כן, ביקרתי במסעדה לצורך כתיבת ביקורת, בוטלה הופעה בה הייתי אמורה להשתתף בסוזן דלאל ,הרבה אנשים עצבנו אותי והיה חם. אני ממש ממש ממש עצבנית וכעוסה, ולכן לפחות אוסיף חבר דמיוני חדש כדי להעלות את המוראל, להלן אורלנדו בלום, אין צורך להאריך במילים.

חבר דמיוני חדש לכבוד שבת

החבר הדמיוני החדש הוא אד ווסטוויק. שוב בריטי כי אני אוהבת בריטים

הוא משחק את צ'אק בגוסיפ גירל, בהתחלה לא אהבתי אותו, אבל למדתי לחבב אותו עם הזמן, זה טעם נרכש, ובפרק האחרון הוא וחברתו בלייר רבו, והיה לי ממש עצוב בשבילם, תהנו

איזה כיף לאכול

איזה כיף לאכול, אני אוהבת לעשות עוד דברים: לרקוד, לצייר, לראות טלוויזיה ולדבר בטלפון, אבל אף אחד מהדברים האלה לא משתווה לאוכל.

עוד יותר מהנה לערוך סיור קולינרי עם חברה טובה (יעל השפית המקסימה מניו יורק) שמתרכז כולו באותו מתחם. כך גם אוכלים, גם מטיילים, גם מרגישים תרבותיים וגם מסבירים פנינו לעולה חדשה.

התחלנו בחנות השוקולד "קרדינל" שנמצאת מול כיכר רבין. החנות כל כך קטנה ונחבאת את הכלים, כך שקל מאוד לפספס אותה אפילו אם חולפים ממש על פניה. זהו בוטיק שוקולד מצויין, בו מיוצרים כל הפרלינים משוקולד ולרונה (מותג צרפתי, אחד הטובים בעולם). לקחנו מספר פרלינים והמשכנו לחנות הגבינות "מכולת גבינות" ששוכנת בצד השני של הרחוב מעט דרומה. מכולת הגבינות היא היכל גבינות קטן ואיכותי עם מבחר יפה מצרפת, איטליה, עוד כמה מקומות וכמובן מישראל. חוץ מגבינות אפשר למצוא בחנות גם רטבים, יינות ועוד פינוקים. אני לא ממש מבינה בגבינות, אבל אני אוהבת שממליצים לי ואני יודעת להבחין אם זה טעים או לא (היה ט ע י ם).

באופן כללי, אני בעד מקומות קטנים ואוכותיים עם בעלי עסק מקצועיים ומסורים שמאוד אוהבים אוכל, אי אפשר להכין אוכל בלי לאהוב אותו, אוכל בא מהנשמה. המיצוציה שבקינג ג'ורג', מול פלאפל הקוסם המצויין, היא בדיוק המקום. איציק, המיצאי, היה בעבר סו שף במסעדת רפאל. אני אוהבת לאפשר לו להתבטא ולהכין מה שהוא מוצא לנכון, עד היום זה עבד, קיבלתי קומבינציות שלא הייתי חושבת להרכיב בעצמי, והן היו ממש מוצלחות. קיבלנו על חשבון הבית פסיפלורות ממולאות גרניטת אבטיח מתוצרת בית עם סילן (לפסיפלורה קוראים בעברית שעונית, למדתי את זה ממשחק הזכרון של מועצת הפרי והירק, בזמנו חשבתי שהמציאו פירות כדי שיהיו עוד קלפים בחבילה...)

סיימנו את הסיור בווניליה (שוב אבלל גבירול, צפונית לכיכר רבין) אני בטח נשמעת כאחת שממש מבינה בניווטים, אך אני מבינה רק בצפון ודרום וגם את זה אני הופכת, מזרח ומערב כבר גדול עלי. בווניליה לקחתי סורבה כדי לאכול עם הגבינות. בימים כתיקונים, אעדיף תמיד גלידת שמנת (אפשר לאכול את הסורבה כמנת פתיחה לגלידה) אבל אחרי המבורגר ענק שתקעתי בצהריים באדיבות אמא רונית, רציתי הפעם משהו קליל.

ממצאי הסיור:

1. הגבינה המנצחת , וכולן היו טובות: ברי עם קצח מתוצרת ישראל- הידד

2. הפרלין המנצח: קרם טארט קפה בציפוי שוקולד חלב, וגנש מריר עם מנדרינה.

3. טעם הגלידה המנצח: כל תכולת המקפיאים של וניליה

לצערי לא הייתה לי מצלמה ולכן לא אוכל להמחיש ולהדגים, אז בחרתי להוסיף תמונה יפה , סתם כדי לסבר את העין...לכו גם אתם לסיור קולינארי, זה מרחיב את האופקים!

Beverly Hills 90210 Seasons 2 and 3 Credits

הוספתי את השיר של הבוורלי הישן בשביל הנוסטלגיה, רצוי לקרוא את הפוסט שמתחת בשביל התוכן והביקורת הנוקבת

השלם גדול מסכום חלקיו

טעמים שאני הכי אוהבת אצל בן אנד ג'ריס: וניל עוגיות, צ'אנקי מאנקי, טעמים שאני הכי אוהבת אצל האגן דאז: וניל עוגיות, וניל בראוניז קרמל, עוגת גבינה ותות, טירמיסו. כמובן שאם מגיע אל המקפיא שלי טעם נוסף, הוא מתקבל בברכה, יש לי לב (ואגן) רחב.
לגבי תכניות נוער, לגוסיפ גירל שמור המקום הכי חשוב אצלי בלב, ולבוורלי הילס הישן אני זוכרת חסד נעורים, לכן כשיצא 90210 - הבוורלי החדש, אפילו לא טרחתי לצפות, ניסיתי קצת והיה לא משהו, אבל בתקופת יובש, בהפוגה בין העונות של הסדרות המהנות באמת, שידרו מחדש את הבוורלי החדש ודי נכנסתי לזה, זו בכל זאת סדרת נוער, עם ריבים, אינטריגות ובנות עם הפרעות אכילה, נו מילא...זה כבר שם. איכשהו רוב הדמויות די מעיקות. הברנדה וברנדון החדשים קצת מוזרים, אנני "חמודזה" נורא ועושה פרצופים מעצבנים (היא בכלל קנדית ושיחקה מעודדת נוצריה אדוקה בדגראסי החדש, שזו דווקא אחלה סדרה) לברנדון החדש קוראים דיקסון והוא מאומץ, וגם השחקן השחור היחיד בקאסט בשביל הפוליטיקלי קורקטיות. ארין, מי שהייתה האחות הקטנה של קלי ודייוויד היא גדולה והיא אמורה להיות מרדנית ואמנותית, לצערי בעונה האחרונה דוחפים אותה לתוך חליפות טפשיות, יותר אהבתי את המלתחה שבעונה הראשונה. נעמי, הבלונדינית הרעה, גם לא מעוררת סימפטיה, ואיידריאנה , מי שהייתה שחקנית בילדותה, עם אם הוליוודית טיפוסית , ממש יפה אבל תמיד מבליטה את הלסת כשהיא לא יודעת מה לומר. בגזרת הבנים ניתן למצוא את ליאם -המרדן השתקן, הדילן החדש, שבונה סירה במחסן כשהוא כעוס, את טדי- בלונדיני בעל מראה נאצי, שנראה בן 32 ומשחק טניס, ואת נאביד, הוא היחיד החמוד, הוא חנון עם תספורת מטופשת ומנהל את מגזין בית הספר, הוא גם יהודי ממוצא פרסי ואמא שלו מכינה חורשט סבזי (ראו בעונה הראשונה) . קלי היא היועצת, ברנדה היתה ועזבה ויש גם מורה מיוסר וחתיך עם אידיאלים שתמיד אוכל אותה כי הוא לא עשיר. הבעיה העיקרית בסידרה היא מלתחה לא מעניינת, יותר מדי ,שמש וגלישה והעדר ציניות. מצד שני, אחרי יום ארוך ומפרך, שכלל קימה ברבע לשש בבוקר, התניידות בין תל אביב לראשון לציון בשמונה אוטובוסים ו- 30,000 נמשים חדשים (למרות ששימתי קרם הגנה דביק במספר 50) פרק סיום של 90210, שכלל פרידה והשלמה, התאהבות מחדש, הטרדה מינית ע"י מורה, הריון לא צפוי, שריפה של סירה ,התפוצצות של מכונית ומכות עם שיק הומואי, יחד עם בן אנד ג'ריס שוקולד פאדג' בראוני שנשאר במקפיא שלי למרות שהיה מיועד לאורחים, יצרו רגע של קסם, שבשבילו שווה לחיות. רגע שבו הכל מסתדר וממש לא אכפת שמשמינים וזה לא בריא, כן יירבו.

בעניין אחר, אני מאזינה לתכנית השיק והשוק של גיא פינס בעודי מקלידה, וני מאוד שמחה שאף אחד לא בודק איך אני יוצאת מהבית כל יום, כי יש לי תחושה שלא הייתי נכנסת לרשימת השיק (נסו אתם להכנס לרשימת השיק כשאתם קמים מוקדם ומסתובבים באזור התחנה המרכזית עם המון שקיות בדרך לעבודה )

תכניות טלוויזיה גאוניות שמשום מה לא כולם רואים ולי אין עם מי לדבר עליהן

אני אוהבת טלוויזיה, ממש ממש אוהבת טלוויזיה, זה כיף , זה תמיד יותר מעניין מהחיים האמיתיים ואפשר ללמוד המון. רק היום למדתי שמרק יותר ממלא מאותו אוכל מוצק שממנו הוא נעשה . אם הייתי עולה על מונית הכסף, יש להניח שהייתי עושה קופה רק מהידע הכללי שצברתי במהלך שנים של צפייה בערוץ שמונה ובערוץ אי. משום מה התפתח לאחרונה נגע נורא בחברה, יותר ויותר אנשים לא צופים בטלוויזיה, ןכאשר מנסים לקשור עמם שיחה חשובה ומרתקת לגבי פרק הסיום של אבודים, הם עושים פרצוף חמוץ, טוענים שאין להם טלוויזיה ושזה מדיום מנוון והולכים לאכול סלט ולשמוע ג'אז מתקדם או משהו, what ever

ולמרות זאת, גם האנשים הנאורים, שנמצאים בצד שלי וצופים בטלוויזיה (מה הבעיה עם מדיום מנוון, זה כל הכיף...) משום מה חוזרים ומתעלמים ממספר תכניות מצויינות. כתוצאה מכך, אין לי עם מי לדבר עליהן וזה מאוד קשה.

להלן המלצותיי על כמה תכניות כאלה, וכמובן שאני עמלה על מציאת תכניות חדשות כל הזמן:

Eastenders -זוהי התכנית הכי נפצית בבריטניה, אופרת סבון שנונה ומשובבת נפש על מעמד הפועלים באיסט אנד, שרצה כבר המון שנים. אני לא חובבת של אופרות סבון כי תמיד יש שקט מעצבן וכולם נורא רציניים, באיסטי (כפי שהבריטים נוהגים לכנותה) הסט נראה מציאותי לגמרי, וכך גם הדמויות, אנשים לובשים שוב ושוב את הבגדים שלהם ולא נראים כאילו הרגע יצאו מהמספרה, יש הומור, מכות לפעמים, בירה בפאב ולפעמים גם נבלים שחוזרים לחיים אחרי שנחשבו מתים 15 שנה. השחקנים מצויינים ורוב העלילות מציאותיות לגמרי. התמונה שלמעלה (בצד ימין ) רק ממחישה את דברי, מה יכול להיות רע? תוכלו לצפות בזה כמעט בכל ערב בבי בי סי פריים ובשבת לפני הצהריים בשידור חוזר (כשקמים ולא רוצים לצאת מהמיטה)

Sweet 16 - תכנית נפלאה מתוצרת אם טי וי, שמלווה בנות , ולפעמים גם בנים (אבל אלו פרקים פחות טובים) במהלך תכנון מסיבת יום ההולדת ה-16 שלהם. התכנית כוללת ריבים עם ההורים, בחירת שמלות מזוויעות, משברים עם בני הזוג ואטרקציות שונות ומשונות. זה אמנם מעורר קנאה לצפות בבת 16 אמריקאית מקבלת אוטו ממש שווה ליום הולדתה, לעומת זאת, רובן מתנהגות בצורה בהמית ונראות בנות 42 . ועל כן, אני טוענת שהתכנית עושה הרגשה טובה, כי כיף לדעת שגם אם את בת 31 וחצי, גרה אצל אמא שלך ואף אחד לא רוצה לצאת איתך מלבד גייז בארון, לפחות יש לך קצת יותר קלאסה . מוסר ההשכל הוא שלא ניתן לרכוש חוש טעם בעד שום סכום שבעולם. יש גם גרסה בריטית, המסיבות קצת פחות נוצצות, אבל לכולם יש מבטא מאוד מכובד והם קוראים להורים שלהם מאמי ודאדי.

משפחת קרדשיאן- באופן כללי אני אוהבת את ערוץ אי, תמיד יש מה לראות, התכנית הזו, שמלווה את המשפחה המפורסמת , משעשעת מאוד, הבנות כל הזמן רבות ומשלימות, בן הזוג הנוכחי של האמא עבר מספר מתיחות פנים וזה די מעניין לראות, ויש המון כלבים קטנים שנראים כמו עכברושים ועולים המון כסף

גולת הכותרת, יצירת האמנות המהפכנית והחדה מכולן: Gossip Girl- התכנית הכי שווה ומהנה שיש בטלוויזיה מאז שאבודים נגמרו. כל טינאייג'רית בנשמתה, וגם בנים שמבינים בשופינג יהנו מתככים, מזימות, בגדים נפלאים, סטים מושקעים ודמויות שנונות עם טוויסט אפל. כולם שם היו לוקחים במכות את הנודניקים מבוורלי החדש (למרות שגם בזה אני צופה). באופן כללי בנות רזות ויפות מעצבנות אותי, אבל סרינה מקסימה ואי אפשר שלא לאהוב אותה, בלייר מעוררת סימפטיה עם הבולמיה הסודית שלה ועם הפגנת החיבה כלפי צ'אק. צ'ק בס, דמות שנראית מרושעת וחלקלקה בהתחלה מתגלה כמקסימה, והשחקן בריטי. לומדים לאהוב אותו, כמו עם פטריות כמהין. על נייט, מהתמונה, אין אפילו צורך להרחיב. יש מספר דמויות שהייתי מנפנפת, כמו דן וונסה הצדקנים, לשמחתי, תמיד יהיה מישהו בסדרה שיעליב אותם בשמנו הצופים. צפו בתמונה השמאלית (שניתנת להגדלה) בצ'ייס קרופורד שמשחק בצורה נפלאה את נייט, תראו איזה שחקן ורסטילי, הוא עושה המון פוזות למצלמה. אז אנא מכם, גאלו אותי מייסוריי, וצפו בתכנות , זה כיף!!!!!!!!!!!!!! וזה טוב בשבילכם

Clangers : The Intruder הדינדנים

הרשו לי להציג בפניכם את הדינדנים, סדרה גאונית ונשכחת שנוצרה בבריטניה בשנות השבעים. באנגלית הם נקראים קלנגרז. הדינדנים, הם יצורי חלל סרוגים ששורקים, יש להם דרקונית מרק, חלליות ועוד הפתעות. הפרקים קצרים ויש בהם גם מסר של שמירה על איכות הסביבה, אבל לא בגלל זה הצגתי אותם כאן. למרות שאני תמיד אוהבת שפת מקור, זהו אחד המקרים הבודדים, בהם הגרסה העברית, בקריינות של דניאל פאר, עולה על המקור. לצערי שני האנשים היחידים שזוכרים את הסדרה בארץ הם אחי הגדול רן ואני. בשהותי באנגליה גיליתי כי הם נסרגו בעבודת יד ע"י אישתו של האנימטור הראשי

הרי לכם קצת תרבות, תהנו

החבר הדמיוני השבועי

כפי שהבטחתי, בכל שבוע אציג חבר דמיוני חדש, מוכשר, הגון ובנוי לתלפיות. ברצוני לחנוך את המדור, שכל כך קרוב לליבי עם רוברט פטינסון, שהוא גם אנגלי וגם חתיך.

אני לא חובבת גדולה של סרטי הערפדים שלו, הוא נראה שם חיוור מדי, משהו בסטיילינג ובתאורה לא מחמיא, חוץ מזה, יותר אהבתי את באפי ואנג'ל, ניחא. הסיבה האמיתית שבגללה זוכה פטינסון להיות החבר הדמיוני השבועי שלי הוא השתתפותו בסרט "הארי פוטר וגביע האש" בתפקיד הטראגי של סדריק דיגורי, שנרצח בסוף הסרט ע"י וולדמורט

הנה לכם

נעים מאוד

נעים מאוד, אני גילי, בת 31 וחצי, אבל לא ממש בוגרת לגילי, מתה על חומוס ומעריכה את מי שמבין, אוהבת פופ, סרטי בנות, גיבורי על ופנטזיה, חולמת על כורסת טלוויזיה מתכווננת, ומקווה להגיע ליום בו אקפיד לצאת מהבית עם ציפורניים מסודרות ומייק אפ. כמו כל הבנות, אוכלת סלט, אבל אוהבת את הסלט ליד האוכל ולא במקומו

אני סטודנטית לאמנות ורקדנית בטן וטרייבל פיוז'ן עם רקע עשיר בקונדיטוריה.

בבלוג אכתוב על כל הדברים החשובים שבחיים: אוכל, טלוויזיה, שופינג...

בין השאר תוכלו למצוא כאן בכל שבוע את פינת החבר הדמיוני , רשמים על חומוס, המלצות על אקססוריז ומוצרי טיפוח שלא בהכרח קשורים באופנה עכשווית אך חביבים עלי, מתכונים של עוגות שוות, עדכונים על גוסיפ גירל, ראיונות עם מי שמעניין אותי, סרטוני יו טיוב שאני אוהבת ועוד פינוקים שווים (בקיצור- כל מה שרדוד ומשובב נפש)

תהנו