יום חמישי, 29 ביולי 2010

טעמתי שמני זית, היה טעים


ככתבת בבלוג שעוסק בין השאר באוכל, ומשום שלמרות החזות הצעירה שלי, אני מבינה היטב, הוזמנתי להשתתף בטעימת שמני זית מקצועית במסגרת התחרות הבין לאומית לשמני זית שהתקיימה השבוע בירושלים. ובכן, אני שמחה לבשר כי אין לנו במה להתבייש, ומספר שמני זית מתוצרת ישראלית זכו במדליות שונות. למדתי בטעימה שהקהל הישראלי אינו מורגל בשמני זית בעלי טעם עמוק יותר, ובמחוזותינו אוהבים שמני זית עדינים שעשויים מזיתים ירוקים. לי יש מקום בלב לכולם, אך כחובבת טעמים מודגשים, ניסיתי לטעום מספר שמני זית בעלי ארומה מודגשת יותר, חריפות חדה ומרירות קלה. בטעימה הסתבר לי לראשונה שמלבד ריח וטעם של זיתים , ניתן למצוא ניחוחות של עשב, פירות שונים, תבלינים וכו'. אני ממליצה לרחרח היטב את שמן הזית שלכם לפני שאתם טועמים אותו, תגלו דברים חדשים ותוכלו להתאים בין השמן למנה ביתר קלות. השמן המועדף עלי בטעימות היה זה של בית הבד "זיתא" בזכות טעם עשיר ומורכב. הכי מהנה היה לגלות שהשופטים הנכבדים אהבו את השמנים שהעדפתי. הידד, גם אני מבינה בקולינריה


יום שלישי, 27 ביולי 2010

Lady Gaga - LoveGame

ריקדו בבית , הוסיפו להנאתכם הבעות פנים דרמטיות

Beyoncé - Halo

מתאים לריקודי ג'אז ליריים בסלון ביתכם

שירים שכיף לרקוד לצלילם בבית בפיג'מה

אחרי 20 ומשהו שנות הכחשה, בהן ניסיתי בכל מאודי להנות מסרטים סלובקיים בקולנוע לב ובסינמטק וממוזיקה איזוטרית, החלטתי לצאת מהארון. אני עובדת קשה, משלמת מיסים ולא עוברת על החוק, לכן אין שום סיבה לסבול, אני כבר סובלת מספיק. אני אוהבת מוזיקת פופ, לא מהסוג האדג'י והמתוחכם , אלא מהסוג שיש באם טי וי בשעות השיא. כמו כן, אני אוהבת סרטי מיינסטרים , עדיף עם אפקטים וגיבורי על שווים בדמותו של יו ג'קמן, או לחלופין סרטי בנות משעשעים עם הרבה ורוד ובגדים יפים. לא אוהבת את פון טרייר ואת אלמודובר

לכן החלטתי להגיש לכם היום מספר שירים שכיף במיוחד לרקוד לצליליהם בבית, עדיף בפיג'מה או בתחתונים מתפוררים. אני כבר לא מתביישת להודות שאני אוהבת אותם, אבל אתם יכולים להעמיד פנים כשאתם מסתובבים בין הבריות ולהאזין בבית כשאף אחד לא רואה.
השירים מעל הפוסט הזה


party in the USA של מיילי סיירוס

love game של גברת גאגא המקסימה

helo של ביונסה המהממת

יום רביעי, 21 ביולי 2010

התערוכה "נטליה"









השבוע נפתחה תערוכה קבוצתית בה אני משתתפת. שמה "נטליה" והיא מוצגת בגלריה חנינא , שברחוב י.ל פרץ 31, ליד האם פם. בתערוכה מציגות בוגרות בית הספר לציור פיגורטיבי "התחנה" , מותר גם לבנים ללמוד שם, אבל יצא במקרה שבשנה שלי היינו רק בנות.


ישנם אנשים הרבה יותר מוכשרים ממני במתן ביקורת אמנות . לרוב הם מבינים את ההקשרים , יודעים להתנסח ולהתבטא באופן מתאים ומחוברים לסצנת האמנות העכשווית בארץ ועולם. אני לא כזו. אני אוהבת את מה שמעניין אותי, אני אוהבת לצייר, אני רוצה להציג את הציורים כי זה כיף, ואני חושבת שיש ציורים יפים למרות שאסור להגיד את זה.


לכן החלטתי לתאר את התערוכה מנקודת מבט ייחודית לי , כלומר רדודה: מה הוגש לבאים, מה לבשו , האם הציורים היו יפים והאם הגיעו בנים חמודים לפתיחה?


ובכן, לשמחתם של רבים ולצערי, בתערוכות מגישים בעיקר שתייה, חריפה ומתוקה. אני מעדיפה אוכל, אבל האורחים נראו מרוצים, אם אזכה להיות נוכחת יום אחד בפתיחת תערוכת היחיד של עצמי, אני מבטיחה להגיש מתוקים שווים, ואולי אף להזמין פיצות גורמה בהפתעה.


כולם באו לבושים יפה, בסגנון הטיפוסי לתל אביב ולא לאירופה כפי שאני רגילה להתלבש (אחי הגדול רני אמר לי שגם בניו יורק מתלבשים כך, אבל אף פעם לא הייתי) . בערב הפתיחה יכולתם לראות שמלות קייציות במראה וינטג' ובצבעים בהירים ועם זאת, גם בגדים שחורים ובארטים. אני הייתי היחידה בחצאית לונדונית של פאנקי פיש עם אפליקציות צבעוניות של דגים ופנינים מפלסטיק. המתלבשת הטובה ביותר מבין האמניות המציגות היא אביטל בורג, שלבשה שמלת סאטן חמודה בצבע גוף עם לוק ג'יין אוסטיני מרומז (למדתי בערוץ אי שזה מאוד אפנתי עכשיו) . האיפור המושקע ביותר שייך לאמנות סופי יוגב, איפור מדוייק ולא מתאמץ.


הציורים היו יפים מאוד!


ואפילו ראיתי כמה בנים חמודים בפתיחה, הידד. אני מתנגדת לתופעת הרקדנים הסמוייים בחתונה, אבל אולי אפשר לשקול מבקרים סמויים בפתיחת תערוכות, אבל לא כאלה מבינים באמנות, אולי התיירים האלה מחוף הילטון יסכימו לבוא, סתם בשביל האווירה, כמו שמחלקים קאווה...


בואו ובקרו גם אתם בתערוכה, היא פתוחה עד ה-7/8 בימי שני עד חמישי בשעות 16:00-20:00 ובימי שישי ושבת בשעות 11:00-16:00




יום שלישי, 20 ביולי 2010

The Muppets: Pöpcørn

הנה השף השבדי, קולגה מוערך ואמן גדול

יום רע מאוד וחבר דמיוני מוצלח מאוד


לצערי אני בעיצומו של שבוע מטורף, בו נפתחה תערוכה קבוצתית בה אני מציגה (ואני מבטיחה לכתוב בקרוב ביקורת אמנות רדודה על התערוכה ). כמו כן, ביקרתי במסעדה לצורך כתיבת ביקורת, בוטלה הופעה בה הייתי אמורה להשתתף בסוזן דלאל ,הרבה אנשים עצבנו אותי והיה חם. אני ממש ממש ממש עצבנית וכעוסה, ולכן לפחות אוסיף חבר דמיוני חדש כדי להעלות את המוראל, להלן אורלנדו בלום, אין צורך להאריך במילים.

יום שישי, 9 ביולי 2010

חבר דמיוני חדש לכבוד שבת


החבר הדמיוני החדש הוא אד ווסטוויק. שוב בריטי כי אני אוהבת בריטים

הוא משחק את צ'אק בגוסיפ גירל, בהתחלה לא אהבתי אותו, אבל למדתי לחבב אותו עם הזמן, זה טעם נרכש, ובפרק האחרון הוא וחברתו בלייר רבו, והיה לי ממש עצוב בשבילם, תהנו

יום חמישי, 8 ביולי 2010

איזה כיף לאכול


איזה כיף לאכול, אני אוהבת לעשות עוד דברים: לרקוד, לצייר, לראות טלוויזיה ולדבר בטלפון, אבל אף אחד מהדברים האלה לא משתווה לאוכל.

עוד יותר מהנה לערוך סיור קולינרי עם חברה טובה (יעל השפית המקסימה מניו יורק) שמתרכז כולו באותו מתחם. כך גם אוכלים, גם מטיילים, גם מרגישים תרבותיים וגם מסבירים פנינו לעולה חדשה.

התחלנו בחנות השוקולד "קרדינל" שנמצאת מול כיכר רבין. החנות כל כך קטנה ונחבאת את הכלים, כך שקל מאוד לפספס אותה אפילו אם חולפים ממש על פניה. זהו בוטיק שוקולד מצויין, בו מיוצרים כל הפרלינים משוקולד ולרונה (מותג צרפתי, אחד הטובים בעולם). לקחנו מספר פרלינים והמשכנו לחנות הגבינות "מכולת גבינות" ששוכנת בצד השני של הרחוב מעט דרומה. מכולת הגבינות היא היכל גבינות קטן ואיכותי עם מבחר יפה מצרפת, איטליה, עוד כמה מקומות וכמובן מישראל. חוץ מגבינות אפשר למצוא בחנות גם רטבים, יינות ועוד פינוקים. אני לא ממש מבינה בגבינות, אבל אני אוהבת שממליצים לי ואני יודעת להבחין אם זה טעים או לא (היה ט ע י ם).

באופן כללי, אני בעד מקומות קטנים ואוכותיים עם בעלי עסק מקצועיים ומסורים שמאוד אוהבים אוכל, אי אפשר להכין אוכל בלי לאהוב אותו, אוכל בא מהנשמה. המיצוציה שבקינג ג'ורג', מול פלאפל הקוסם המצויין, היא בדיוק המקום. איציק, המיצאי, היה בעבר סו שף במסעדת רפאל. אני אוהבת לאפשר לו להתבטא ולהכין מה שהוא מוצא לנכון, עד היום זה עבד, קיבלתי קומבינציות שלא הייתי חושבת להרכיב בעצמי, והן היו ממש מוצלחות. קיבלנו על חשבון הבית פסיפלורות ממולאות גרניטת אבטיח מתוצרת בית עם סילן (לפסיפלורה קוראים בעברית שעונית, למדתי את זה ממשחק הזכרון של מועצת הפרי והירק, בזמנו חשבתי שהמציאו פירות כדי שיהיו עוד קלפים בחבילה...)

סיימנו את הסיור בווניליה (שוב אבלל גבירול, צפונית לכיכר רבין) אני בטח נשמעת כאחת שממש מבינה בניווטים, אך אני מבינה רק בצפון ודרום וגם את זה אני הופכת, מזרח ומערב כבר גדול עלי. בווניליה לקחתי סורבה כדי לאכול עם הגבינות. בימים כתיקונים, אעדיף תמיד גלידת שמנת (אפשר לאכול את הסורבה כמנת פתיחה לגלידה) אבל אחרי המבורגר ענק שתקעתי בצהריים באדיבות אמא רונית, רציתי הפעם משהו קליל.

ממצאי הסיור:

1. הגבינה המנצחת , וכולן היו טובות: ברי עם קצח מתוצרת ישראל- הידד

2. הפרלין המנצח: קרם טארט קפה בציפוי שוקולד חלב, וגנש מריר עם מנדרינה.

3. טעם הגלידה המנצח: כל תכולת המקפיאים של וניליה

לצערי לא הייתה לי מצלמה ולכן לא אוכל להמחיש ולהדגים, אז בחרתי להוסיף תמונה יפה , סתם כדי לסבר את העין...לכו גם אתם לסיור קולינארי, זה מרחיב את האופקים!

יום שלישי, 6 ביולי 2010

Beverly Hills 90210 Seasons 2 and 3 Credits

הוספתי את השיר של הבוורלי הישן בשביל הנוסטלגיה, רצוי לקרוא את הפוסט שמתחת בשביל התוכן והביקורת הנוקבת

השלם גדול מסכום חלקיו

טעמים שאני הכי אוהבת אצל בן אנד ג'ריס: וניל עוגיות, צ'אנקי מאנקי, טעמים שאני הכי אוהבת אצל האגן דאז: וניל עוגיות, וניל בראוניז קרמל, עוגת גבינה ותות, טירמיסו. כמובן שאם מגיע אל המקפיא שלי טעם נוסף, הוא מתקבל בברכה, יש לי לב (ואגן) רחב.
לגבי תכניות נוער, לגוסיפ גירל שמור המקום הכי חשוב אצלי בלב, ולבוורלי הילס הישן אני זוכרת חסד נעורים, לכן כשיצא 90210 - הבוורלי החדש, אפילו לא טרחתי לצפות, ניסיתי קצת והיה לא משהו, אבל בתקופת יובש, בהפוגה בין העונות של הסדרות המהנות באמת, שידרו מחדש את הבוורלי החדש ודי נכנסתי לזה, זו בכל זאת סדרת נוער, עם ריבים, אינטריגות ובנות עם הפרעות אכילה, נו מילא...זה כבר שם. איכשהו רוב הדמויות די מעיקות. הברנדה וברנדון החדשים קצת מוזרים, אנני "חמודזה" נורא ועושה פרצופים מעצבנים (היא בכלל קנדית ושיחקה מעודדת נוצריה אדוקה בדגראסי החדש, שזו דווקא אחלה סדרה) לברנדון החדש קוראים דיקסון והוא מאומץ, וגם השחקן השחור היחיד בקאסט בשביל הפוליטיקלי קורקטיות. ארין, מי שהייתה האחות הקטנה של קלי ודייוויד היא גדולה והיא אמורה להיות מרדנית ואמנותית, לצערי בעונה האחרונה דוחפים אותה לתוך חליפות טפשיות, יותר אהבתי את המלתחה שבעונה הראשונה. נעמי, הבלונדינית הרעה, גם לא מעוררת סימפטיה, ואיידריאנה , מי שהייתה שחקנית בילדותה, עם אם הוליוודית טיפוסית , ממש יפה אבל תמיד מבליטה את הלסת כשהיא לא יודעת מה לומר. בגזרת הבנים ניתן למצוא את ליאם -המרדן השתקן, הדילן החדש, שבונה סירה במחסן כשהוא כעוס, את טדי- בלונדיני בעל מראה נאצי, שנראה בן 32 ומשחק טניס, ואת נאביד, הוא היחיד החמוד, הוא חנון עם תספורת מטופשת ומנהל את מגזין בית הספר, הוא גם יהודי ממוצא פרסי ואמא שלו מכינה חורשט סבזי (ראו בעונה הראשונה) . קלי היא היועצת, ברנדה היתה ועזבה ויש גם מורה מיוסר וחתיך עם אידיאלים שתמיד אוכל אותה כי הוא לא עשיר. הבעיה העיקרית בסידרה היא מלתחה לא מעניינת, יותר מדי ,שמש וגלישה והעדר ציניות. מצד שני, אחרי יום ארוך ומפרך, שכלל קימה ברבע לשש בבוקר, התניידות בין תל אביב לראשון לציון בשמונה אוטובוסים ו- 30,000 נמשים חדשים (למרות ששימתי קרם הגנה דביק במספר 50) פרק סיום של 90210, שכלל פרידה והשלמה, התאהבות מחדש, הטרדה מינית ע"י מורה, הריון לא צפוי, שריפה של סירה ,התפוצצות של מכונית ומכות עם שיק הומואי, יחד עם בן אנד ג'ריס שוקולד פאדג' בראוני שנשאר במקפיא שלי למרות שהיה מיועד לאורחים, יצרו רגע של קסם, שבשבילו שווה לחיות. רגע שבו הכל מסתדר וממש לא אכפת שמשמינים וזה לא בריא, כן יירבו.

בעניין אחר, אני מאזינה לתכנית השיק והשוק של גיא פינס בעודי מקלידה, וני מאוד שמחה שאף אחד לא בודק איך אני יוצאת מהבית כל יום, כי יש לי תחושה שלא הייתי נכנסת לרשימת השיק (נסו אתם להכנס לרשימת השיק כשאתם קמים מוקדם ומסתובבים באזור התחנה המרכזית עם המון שקיות בדרך לעבודה )

יום שני, 5 ביולי 2010

תכניות טלוויזיה גאוניות שמשום מה לא כולם רואים ולי אין עם מי לדבר עליהן




אני אוהבת טלוויזיה, ממש ממש אוהבת טלוויזיה, זה כיף , זה תמיד יותר מעניין מהחיים האמיתיים ואפשר ללמוד המון. רק היום למדתי שמרק יותר ממלא מאותו אוכל מוצק שממנו הוא נעשה . אם הייתי עולה על מונית הכסף, יש להניח שהייתי עושה קופה רק מהידע הכללי שצברתי במהלך שנים של צפייה בערוץ שמונה ובערוץ אי. משום מה התפתח לאחרונה נגע נורא בחברה, יותר ויותר אנשים לא צופים בטלוויזיה, ןכאשר מנסים לקשור עמם שיחה חשובה ומרתקת לגבי פרק הסיום של אבודים, הם עושים פרצוף חמוץ, טוענים שאין להם טלוויזיה ושזה מדיום מנוון והולכים לאכול סלט ולשמוע ג'אז מתקדם או משהו, what ever


ולמרות זאת, גם האנשים הנאורים, שנמצאים בצד שלי וצופים בטלוויזיה (מה הבעיה עם מדיום מנוון, זה כל הכיף...) משום מה חוזרים ומתעלמים ממספר תכניות מצויינות. כתוצאה מכך, אין לי עם מי לדבר עליהן וזה מאוד קשה.


להלן המלצותיי על כמה תכניות כאלה, וכמובן שאני עמלה על מציאת תכניות חדשות כל הזמן:


Eastenders -זוהי התכנית הכי נפצית בבריטניה, אופרת סבון שנונה ומשובבת נפש על מעמד הפועלים באיסט אנד, שרצה כבר המון שנים. אני לא חובבת של אופרות סבון כי תמיד יש שקט מעצבן וכולם נורא רציניים, באיסטי (כפי שהבריטים נוהגים לכנותה) הסט נראה מציאותי לגמרי, וכך גם הדמויות, אנשים לובשים שוב ושוב את הבגדים שלהם ולא נראים כאילו הרגע יצאו מהמספרה, יש הומור, מכות לפעמים, בירה בפאב ולפעמים גם נבלים שחוזרים לחיים אחרי שנחשבו מתים 15 שנה. השחקנים מצויינים ורוב העלילות מציאותיות לגמרי. התמונה שלמעלה (בצד ימין ) רק ממחישה את דברי, מה יכול להיות רע? תוכלו לצפות בזה כמעט בכל ערב בבי בי סי פריים ובשבת לפני הצהריים בשידור חוזר (כשקמים ולא רוצים לצאת מהמיטה)


Sweet 16 - תכנית נפלאה מתוצרת אם טי וי, שמלווה בנות , ולפעמים גם בנים (אבל אלו פרקים פחות טובים) במהלך תכנון מסיבת יום ההולדת ה-16 שלהם. התכנית כוללת ריבים עם ההורים, בחירת שמלות מזוויעות, משברים עם בני הזוג ואטרקציות שונות ומשונות. זה אמנם מעורר קנאה לצפות בבת 16 אמריקאית מקבלת אוטו ממש שווה ליום הולדתה, לעומת זאת, רובן מתנהגות בצורה בהמית ונראות בנות 42 . ועל כן, אני טוענת שהתכנית עושה הרגשה טובה, כי כיף לדעת שגם אם את בת 31 וחצי, גרה אצל אמא שלך ואף אחד לא רוצה לצאת איתך מלבד גייז בארון, לפחות יש לך קצת יותר קלאסה . מוסר ההשכל הוא שלא ניתן לרכוש חוש טעם בעד שום סכום שבעולם. יש גם גרסה בריטית, המסיבות קצת פחות נוצצות, אבל לכולם יש מבטא מאוד מכובד והם קוראים להורים שלהם מאמי ודאדי.


משפחת קרדשיאן- באופן כללי אני אוהבת את ערוץ אי, תמיד יש מה לראות, התכנית הזו, שמלווה את המשפחה המפורסמת , משעשעת מאוד, הבנות כל הזמן רבות ומשלימות, בן הזוג הנוכחי של האמא עבר מספר מתיחות פנים וזה די מעניין לראות, ויש המון כלבים קטנים שנראים כמו עכברושים ועולים המון כסף


גולת הכותרת, יצירת האמנות המהפכנית והחדה מכולן: Gossip Girl- התכנית הכי שווה ומהנה שיש בטלוויזיה מאז שאבודים נגמרו. כל טינאייג'רית בנשמתה, וגם בנים שמבינים בשופינג יהנו מתככים, מזימות, בגדים נפלאים, סטים מושקעים ודמויות שנונות עם טוויסט אפל. כולם שם היו לוקחים במכות את הנודניקים מבוורלי החדש (למרות שגם בזה אני צופה). באופן כללי בנות רזות ויפות מעצבנות אותי, אבל סרינה מקסימה ואי אפשר שלא לאהוב אותה, בלייר מעוררת סימפטיה עם הבולמיה הסודית שלה ועם הפגנת החיבה כלפי צ'אק. צ'ק בס, דמות שנראית מרושעת וחלקלקה בהתחלה מתגלה כמקסימה, והשחקן בריטי. לומדים לאהוב אותו, כמו עם פטריות כמהין. על נייט, מהתמונה, אין אפילו צורך להרחיב. יש מספר דמויות שהייתי מנפנפת, כמו דן וונסה הצדקנים, לשמחתי, תמיד יהיה מישהו בסדרה שיעליב אותם בשמנו הצופים. צפו בתמונה השמאלית (שניתנת להגדלה) בצ'ייס קרופורד שמשחק בצורה נפלאה את נייט, תראו איזה שחקן ורסטילי, הוא עושה המון פוזות למצלמה. אז אנא מכם, גאלו אותי מייסוריי, וצפו בתכנות , זה כיף!!!!!!!!!!!!!! וזה טוב בשבילכם






יום שבת, 3 ביולי 2010

Clangers : The Intruder הדינדנים

הרשו לי להציג בפניכם את הדינדנים, סדרה גאונית ונשכחת שנוצרה בבריטניה בשנות השבעים. באנגלית הם נקראים קלנגרז. הדינדנים, הם יצורי חלל סרוגים ששורקים, יש להם דרקונית מרק, חלליות ועוד הפתעות. הפרקים קצרים ויש בהם גם מסר של שמירה על איכות הסביבה, אבל לא בגלל זה הצגתי אותם כאן. למרות שאני תמיד אוהבת שפת מקור, זהו אחד המקרים הבודדים, בהם הגרסה העברית, בקריינות של דניאל פאר, עולה על המקור. לצערי שני האנשים היחידים שזוכרים את הסדרה בארץ הם אחי הגדול רן ואני. בשהותי באנגליה גיליתי כי הם נסרגו בעבודת יד ע"י אישתו של האנימטור הראשי

הרי לכם קצת תרבות, תהנו