אני קצת מתביישת לכתוב על אהבה, מכמה סיבות: כתבו כבר הכל , זה נדוש ואפילו מעצבן, כלומר, כמה שירים כבר אפשר לכתוב, רובם נשמעים לי אותו הדבר ואני לא מאמינה להם, וחוץ מזה, אני מתביישת להודות שיש לי רגשות, ושאני רוצה שמישהו יאהב אותי, כי זה נראה לי כמו חלום טפשי של ילדה קטנה, וגם כי באמת אי אפשר לדעת אם זה יקרה, וכל המעצבנים האלה שמדברים על סירים ומכסים- בא לי לבשל אתכם על אש גבוהה עד שיישרף לכם התחת.
גם אם אהיה הכי חמודה , רהוטה , מפנקת ומתחשבת שאני יכולה להיות, וכמובן אדאג להראות הכי יפה שאני יכולה, כולל גבות שפם והכל, אי אפשר לגרום למישהו לרצות להיות איתך, גם אם תצליחי למשוך תשומת לב ולגרום למישהו לרצות לצאת איתך, את לא יודעת אם תתאימו, אם את תרצי להמשיך, אם הוא ירצה להמשיך , ובכלל, מעורב עוד צד ואין לנו על זה שליטה.
בגלל שמשום מה, עולות לי בזמן האחרון מחשבות על אקסים ועל מערכות יחסים שהיו לי, אכתוב את אשר על ליבי ואני מקווה שבדרך אשעשע את קוראיי קמעה עם זווית רדודה ומרעננת, ואולי אצליח גם קצת לתקוע לאקס או שניים שמגיע להם
מתנות מן העבר-
את כל מה שהבאת לי במתנה שמרתי למעלה בארון
אני לא עונדת את השעון היקר והצבעוני, למרות שבחרתי בו בעצמי
כי אתה קנית לי אותו
הבושם, התכשיט ואפילו השובר לרכישת בגד כלבבי בחנות הגותית השווה
ארוזים הרחק מעיני, כי הם מזכירים לי שפעם אהבת אותי והיום כבר לא
אם יש אצלי דברים שלך, לא אחזיר לך אותם כדי לא לראות אותך,
אחזיר אותם ביבשושיות לאחת הידידות הנאמנות שלך, או שאשאיר אצל השכנים
כדי שכלום ממך לא יישאר אצלי בבית
אני מוחקת את כל התמונות מהמחשב, ואת הנייד שלך מהזכרון
ומקווה לשכוח שהיית אי פעם בחיים שלי, כי כל הזכרונות הטובים לא שווים את העצב שבסוף
שאף פעם לא מגיע בגשם כמו בשירים, אלא בקיץ
כשממש מגעיל להשאר במיטה כל היום, לייבב ולא לחפוף את השיער
אבל רק בדבר אחד שהשארת אני משתמשת כמו גדולה
אם שכחת אצלי גרביים
אלבש אותם בגאווה בימים קרים, בהם פוגעת בי בעוצמה קללת הגרב הנעלמה
כשאין בנמצא אפילו זוג אחד של גרביים ורודים וחמודים של בנות
אלבש את הגרביים ששכחת אצלי בחפץ לב
בין אם אלה גרביים שחורים עם חור שאמא שלך קנתה
או גם גרביים אלסטיות יוקרתיות ב-100 ש"ח לזוג
אני לובשת את הגרביים, מסתירה אותם בסקיני הכי הורס שלי
ולרגע לא מרגישה שום צביטה או זכרון כואב
ובחיים לא אחזיר לך את הגרביים
זכיתי בהם ביושר,
והם שלי לעד
ואם חסרים לך גרביים,
אני בטוחה שאמא תקנה לך חדשים בחפץ לב
ועכשיו למשהו אופטימי לפני שאני חוזרת לקיטוריישן:
חמוד נכון? יופי , ועכשיו לעוד כמה דברים שמעצבנים אותי:
1. שלא משנה כמה בחור יכול להיות מעפן ולהראות כמו הצרות שלי, הוא תמיד יחשוב שמגיעה לו רק כוסית על שצעירה ממנו בשני עשורים לפחות
2. את מי שאומרת לך אחרי פרידה :אל תדאגי, הכל לטובה (?!) ...הרגע זרקו אותי, זה באמת נהדר, עכשיו אני יכולה לצמוח ולהתפתח מתוך הכאב
3. שלאקסים שלי יש חברה , גם אם אני ממש לא רוצה אותם בחזרה, זה מעצבן, אך כאן יש נקודת אור, כולי תקווה שהיא דומה לאמא שלהם...
4. שמשום מה אקסים ממשיכים להתקיים ועוד להסתובב ברחוב ובכל מני מקומות ציבוריים (!!!!!!!!!!) אחרי הפרידה, הם אמורים להעלם ליקום מקביל על מנת שלא אתקל בהם לעולם, ואולי לחזור ליקום שלנו בעוד עשר שנים עם כרס וקרחת. לצערי, אני אף פעם לא אתקל באקס כשאני נראית טוב, אלא דווקא ביום מג'וייף במיוחד עם משקפיים וקוקו מצ'וקמק עם חשמל בשערות
הנה עוד הפוגה חיובית:
ועכשיו לשיר שהעיף אותי לגמרי, גיליתי אותו תוך האזנה לתכנית הרדיו של רבקה מיכאלי, בה היא ראיינה את צדי צרפתי. בתכנית דנו והשמיעו את שיריה של נעמי שמר ז"ל. את השיר "אסוני הצעיר" לא הכרתי קודם, יש לשיר ביצוע יפה מאוד של חווה אלברשטיין שלא מצאתי ביו טיוב. אני יודעת שיש לנעמי שמר שירים רבים ויפים, אבל כשאני חושבת על שיריה של נעמי שמר, אני נזכרת מיד בשירים האופטימיים ופחות שמתי לב לשירים האפלים, שיר עצוב ואמיתי, נכון?
אסוני הצעיר
מילים ולחן: נעמי שמר
אסוני הצעיר
הוא עלם דק בשחורים
ומבטו חצוף
אסוני הצעיר
הוא לעם דק בשחורים
אשר שמו לא חשוב
אסוני הצעיר
חלק עמדי את הכל
כחלוק כיכר לחם
לילה אחד ומאז
ומאז תשוקתי אחריו הולכת
ורק בו לבד תאחז
אסוני הצעיר
הוא עלם דק בשחורים
אשר שמו לא חשוב
אסוני הצעיר
הרי הוא קצר ראיה
הוא לא יכול לראות
איך נשמתי אחריו דולקת
בלילות
בגלגול מחילות
והוא כציפור נודדת ויפה
ומי יכול לאחוז בה
בעצם מעופה
אסוני הצעיר
אשר שמו לא חשוב
אסוני הצעיר
הוא עלם דק בשחורים
ופסיעותיו קלות
הנה התזמורת
את ראשי בטנגו עורפת
ואסוני הצעיר במחולות
והבלונדינית הקטנה
אל חזהו נכנסת
שיכורה כלוט
ואלומת שערה כהילה של זהב
והילת שערה בשחורים עוטפת
כי סביב סביב עליה זרועותיו
מאהילות
והמראה יפה עד כאב
והכאב מכה עד זוב דם
ודם וזהב ושחור ובהיר
ואני לאסוני
ואסוני צעיר
ואני אחריו כאחוזת כישוף
ושמו לא חשוב
(מתוך האתר "שירונט")
עוד הפוגה קלילה:
תובנה שעלתה בי לאחרונה:
אם החבר שלך רוכש בעבורך ספר ליום ההולדת, כשכל מה שביקשת היה פרח, או שוקולד או אפילו שרשרת עם לב ב-20 ש"ח מהקניון, הוא אוהב את עצמו ולא אותך
ועצה טובה מחברה:
אל תשכבי עם בחור שלא יעשה לך אחר כך נעים בגב
ולסיום, גיליתי שהחיים שלי הם קלישאת יו טיוב, עצוב ומצחיק כאחד. מה שעוד יותר עצוב ומצחיק הוא, שאם אני לא לוקחת את עצמי בשבוע הקרוב לתלישה יסודית אצל הקוסמטיקאית, אני גם נראית כמוהם:
ולסיום מסר אופטימי: אני לא יודעת אם תהיה לי אהבה או לא, ואני לא יכולה להבטיח כלום למי שקורא או קוראת, אני רק יודעת, שאין צורך להשתגע ולשמור על דיאטה מטורפת או על שגרת טיפוח , כי בסופו של דבר, הבחורות הכי פוסטמות גם ככה תופסות את כל השווים...אה, וגם עזבו אתכן מניתוח הגדלה. אין שום יתרון לחזה גדול, בטווח הארוך, לכל השטוחות יש חבר אוהב ואנחנו , הבנות עם הציצים הגדולים, נתקעות על כל החרמנים שרוצים רק סטוצים...
אבל חייבים לסיים בנימה אופטימית, הנה, זוג גברים שדואגים לנו הרווקות ויודעים מה אנחנו באמת צריכות:
(בן וג'רי למי שלא יודעת)
